במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases, ביקשו חוקרים להעריך את הסיכון להתלקחות וצבירה של נזקים בעקבות הפחתת מינון גלוקוקורטיקואידים בחולי לופוס (systemic lupus erythematosus, SLE) פעילים סרולוגית אך שקטים קלינית (modified serologically active clinically quiescent, mSACQ).
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו אנליזה של נתונים מקוהורט אורכי של חולי לופוס מ-12 מדינות, שנאסף באופן פרוספקטיבי בין השנים 2013 ל-2020. החולים שנבדקו היו חולים עם פעילות סרולוגית (עלייה בנוגדני anti-dsDNA (Anti-double stranded DNA) ו/או רמות משלים נמוכות (hypocomplementemia)) אך ללא פעילות קלינית, שטופלו עם גלוקוקורטיקואידים שווי ערך לפרדניזון במינון שווה או נמוך מ-7.5 מ"ג ליום, ללא התחשבות במשך הזמן.
הסיכון להתלקחות או להצטברות נזקים לאחר ירידה של 1 מ"ג של פרדניזולון הוערך באמצעות מודלים של סיכון פרופורציונלי של קוקס, תוך התאמה למשתנים מתערבים. תקופות התצפית נמשכו שנתיים, כאשר הנתונים צונזרו אם התרחש אירוע במהלך אותה תקופה.
במחקר נכללו 1,850 חולים פעילים סרולוגית אך שקטים קלינית. מתוכם, 742 חוו התלקחות כללית, 271 סבלו מהתלקחות חמורה, ול-180 היתה צבירת נזקים.
תוצאות המחקר הדגימו כי הפחתה של מינון הגלוקוקורטיקואידים ב-1 מ"ג ליום לא היתה קשורה לסיכון מוגבר להתלקחות כללית או חמורה, עם יחסי סיכונים מותאמים של 1.02 (רווח בר-סמך 95%: 0.99-1.05) ו-0.98 (רווח בר-סמך 95%: 0.96-1.004), בהתאמה.
כמו כן, שימוש בתרופות נגד מלריה (Antimalarial) היה קשור בסיכון מופחת להתלקחות. בנוסף, הפחתת מינון הגלוקוקורטיקואידים היתה קשורה לירידה בסיכון לצבירת נזקים (יחס סיכונים מותאם 0.96, רווח בר-סמך 95%: 0.93-0.99), במיוחד בקרב חולים שקיבלו תחילה יותר מ-5 מ"ג ליום של פרדניזולון.
החוקרים מסכמים כי בחולים שקטים קלינית אך פעילים סרולוגית, הפחתת המינון של גלוקוקורטיקואידים לא היתה קשורה לסיכון מוגבר להתלקחות. כמו כן, שימוש בתרופות נגד מלריה היה קשור לירידה בסיכון להתלקחות. בנוסף, הפחתת מינון הגלוקוקורטיקואידים הגנה על חולים שטופלו ביותר מ-5 מ"ג ליום של פרדניזולון מפני צבירת נזקים.
ממצאים אלה מצביעים על כך שהפחתה זהירה של גלוקוקורטיקואידים היא ריאלית ועשויה להפחית את השימוש בהם בחולים אלה.
מקור:
תגובות אחרונות