במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Clinical Infectious Diseases, החוקרים ביקשו לבחון את תדירות הזיהומים המפושטים בחולים שסווגו כבעלי סיכון נמוך לבקטרמיה על רקע סטפילוקוקוס אוראוס, ולקבוע את הרלוונטיות הקלינית של זיהומים אלה כאשר לא נעשה שימוש בהדמיה אבחנתית שגרתית.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע בשבעה בתי חולים בהולנד. החוקרים איתרו 377 מטופלים מבוגרים עם בקטרמיה על רקע סטפילוקוקוס אוראוס בסיכון נמוך, המאופיינים בגורמים כמו זיהום שנרכש בבית חולים ללא עיכוב טיפול, היעדר תותבים, משך קצר של בקטרמיה וירידה בטמפרטורת הגוף. מתוך חולים אלה, 298 (79%) עברו הדמיה אבחנתית.
התוצא העיקרי היה שיעור החולים שתכניות הטיפול שלהם השתנו לאחר גילוי זיהומים מפושטים, בהתבסס על הטיפול שניתן בפועל והשוואתו להנחיות הסטנדרטיות. תוצאים משניים כללו הישרדות ללא הישנות במשך 90 יום וגורמים המשפיעים על השימוש בהדמיה אבחנתית.
מתוצאות המחקר עולה כי ב-15 מתוך 298 החולים שעברו הדמיה (5.0%) ממצאי ההדמיה הצביעו על זיהומים מפושטים שאמורים להאריך את הטיפול. עם זאת, בהתבסס על האבחנה הסופית שנקבעה, רק לארבעה חולים (1.3%) היו זיהומים מפושטים עם רלוונטיות קלינית. בנוסף, השרידות ללא הישנות במשך 90 יום היתה דומה בין מטופלים ללא הדמיה לבין אלה שעברו הדמיה (81.0% לעומת 83.6%, יחס סיכויים מותאם 0.749, רווח בר סמך 95%, 0.373-1.504).
החוקרים סיכמו כי ניתן להשמיט את ההדמיה השגרתית בחולים עם בקטרמיה על רקע סטפילוקוקוס אוראוס בסיכון נמוך, כאשר המעקב כולל תרביות דם, התייעצות עם מומחה למחלות זיהומיות ליד מיטת החולה וסקירה ביקורתית של התפתחות המחלה, ובכך לתמוך באסטרטגיות ניהול מותאמות אישית מבלי לפגוע בתוצאי המטופל.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות