במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The Breast, ביקשו החוקרים לספק תובנות חדשות לגבי רעילות הקשורה לטיפול מאוחר בקרב ניצולות סרטן השד (Breast Cancer – BC), וזאת על ידי השוואת תחלואה וגורמי סיכון בין שורדות BC ובקרות תואמות גיל.
עוד בעניין דומה
המחקר הנוכחי כלל נשים שאובחנו עם BCי(N=1,325) לפני הכללה ב-Lifelines, עוקבה מבוססת אוכלוסיה (הולנד). הנבדקות הותאמו ביחס של 1:4 לנשים ללא כל היסטוריה אונקולוגית (בקרות, N=5,300). קו הבסיס הוגדר כגיל באבחון BC.
התוצאים הוערכו בעזרת שאלונים וניתוחים תפקודיים, שמולאו בעת ההצטרפות ל-Lifelinesי(FU1) וכמה שנים לאחר מכן (FU2). אירועים קרדיווסקולריים וריאתיים אשר אירעו ב-FU1/2 (ולא היו נוכחים בעת אבחון BC, מצב הבסיס) הוגדרו כתחלואה נלווית. התקופה החציונית ממצב הבסיס (אבחון) ועד FU1 ו-FU2 עמדה על 7 ו-10 שנים, בהתאמה.
תוצאות המחקר הדגימו כי בקרב ניצולות BC נצפו יותר אירועים של אי ספיקת לב (יחס סיכויים: 1.72 [1.10-2.68]) ופחות אירועי יתר לחץ דם (יחס סיכויים: 0.79 [0.66-0.94]).
ב-FU2, נמצאו יותר מומים אלקטרוקרדיוגרפיים בקרב ניצולות BC (4.1% לעומת 2.7%, בהתאמה, p = 0.027) וציוני פרמינגהם (סיכון למחלת לב כלילית ב-10 שנים) היו נמוכים יותר (הבדל: 0.37%, רווח בר-סמך 95%: 0.03-0.70). ב-FU2, לניצולות BC היתה שכיחות גבוהה יותר של FVCי(forced vital capacity) מתחת לגבול התחתון התקין (5.4% לעומת 2.9%, בהתאמה, p = 0.040).
מתוצאות מחקר זה עולה כי ניצולות BC נמצאות בסיכון לרעילות הקשורה לטיפול מאוחר למרות פרופיל סיכון קרדיווסקולרי טוב יותר בהשוואה לבקרות בריאות מותאמות גיל.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות